שלום. האמת היא שהייתי צריך לכתוב את הפוסט הזה כבר מזמן, אולי אפילו בתור התחלה, אבל מכיוון שזה לא קרה אז עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.
רציתי להסביר קצת על הבלוג שאני כותב – למה התחלתי לכתוב אותו ומה אני מקווה שיופק ממנו. יש הרבה – אפילו הרבה מאוד – בלוגים בעולם, על נושאים שונים, ובין השאר יש גם רבים כאלה שאין להם נושא מוגדר, אלא הם תובנות על החיים. אדם קם בבוקר יום אחד ומחליט שהוא רוצה לספר לעולם מה עובר עליו, איך הוא בילה את היום, איזה קשיים והתמודדויות היו לו ולפעמים גם לספר איזו הברקה או סיפור שהוא חשב עליו. הבלוג שלי בעצם לא שונה מכל אלה. גם אני מנסה כמיטב יכולתי לספר לכם על חיי היום-יום שלי, על ההתמודדויות שלי, ואם מדי פעם יש איזה רעיון נחמד שעולה לי בראש אז אני גם מספר אותו. מה שבכל זאת מיוחד בבלוג הזה הוא – כפי שמן הסתם אתם כבר יודעים בגלל שזה לא הפוסט הראשון שלי, אלא מס’ 20 – שגם אני, כמו רבים ממי שקורא את הבלוג הזה, מתמודד עם נטיות הפוכות. וזו נקודה חשובה, כי כשאתה מתמודד עם נטיות הפוכות אז החיים נדמים לך מאוד שונים מאלה של כל השאר – ה”רגילים” (המרכאות הן בגלל שזה ממש לא מדויק להגדיר את כל השאר כרגילים – מה זה בכלל רגיל? מה, אתם באמת חושבים שלאחרים אין התמודדויות ? ! ). וזה בעצם מה שאני עושה בבלוג הזה, אני מנסה לספר ושתף אתכם בחוויות שלי, בהתמודדויות שלי וברעיונות שאני חושב עליהם בנושא ההתמודדות עם נטיות הפוכות.
אבל עדיין לא הסברתי למה אני עושה את זה, אז ככה – מי שמתמודד עם נטיות הפוכות בודאי כבר יודע את זה, אבל בכל זאת אני חושב שחשוב שאסביר את כוונתי:
לדעתי, הדבר הכי קשה למי שמתמודד עם נטיות הפוכות זה לא העובדה שהוא נמשך לגברים. לא שזו בעיה קלה, ממש לא, אבל זה לא הדבר הכי קשה. זו פשוט בעיה, לא שונה ביכולת ההתגברות עליה מזו של בחור שנמשך לנשים. רק מושא המשיכה משתנה. ההרגשה, הרצון להשיג, שיהיה לי, די דומה בשני המקרים (אם כי יש אומרים שמשיכה לגברים יותר אינטנסיבית ואובססיבית), וכמו שמי שנמשך לנשים מתגבר על עצמו ואינו מוציא את זה לפועל, כך גם מי שנמשך לגברים עם הרבה כוח רצון יכול, אם רוצה ובוחר בכך, להדחיק את המשיכה. (לא שאני בעד הדחקה או דומיו אלא אני מאמין בתהליך שורשי ויסודי).
לדעתי, ההתמודדות האמיתית עם הנטיות הפוכות היא אחרת. ההתמודדות היא סביב הרגשת הריחוק, הבדידות, השונות. אותה הרגשה כאילו משהו בי לא בסדר, שאני פגום. מי שנמשך לבנות לא רואה בזה משהו רע, לא חושב שהוא לא בסדר בגלל שהוא ראה מישהי ונמשך אליה. הוא מבין שזה תהליך טבעי שעובר על האדם ושהוא צריך להתמודד עמו. אבל אצלנו, אלה שנמשכים לגברים – או לפחות לאלו מאיתנו שלא רוצים בכך ומעוניינים להשתנות – זה לא עובד כך. אנחנו לא רואיםבמשיכה לגברים משהו טבעי. אנחנו מתייחסים אליה כאל פגם, משהו שמעיד עלינו שאנחנו אולי לא בסדר, שאנחנו דפוקים.
בן אדם מתעורר בוקר אחד ופתאום מגלה שיש לו איזו תחושה מוזרה שהוא ממש לא רוצה בה, והוא לא יודע מה לעשות. הוא מרגיש שאין עם מי לדבר. שעם הוא יספר למישהו – לחבר טוב, להורים, לרב – התוצאה עלולה להיות ביזיון, לעג ואולי אפילו יותר גרוע. הרי זה כל מה שהוא שמע בחיים שלו – איזה אנשים מגעילים אלו, איך אין להם בושה, איך הם עושים כזה חילול ה’, וכו’. ואז התוצאה יכולה להיות שהוא מוצא את עצמו עוד יותר לבד מכפי שהיה בהתחלה.
וזה לא הכל. יש קשיים והתמודדויות נוספות לבעלי נטיות הפוכות שאמנם לא קשורים ישירות למשיכה, אבל הם קשורים למניעים שיוצרים את המשיכה המינית. ייתכן שיש לו ביטחון עצמי נמוך, קשיים חברתיים, בעיות במשפחה – ובמיוחד עם ההורים, והמון מסכות שמונעות ממנו לדעת מי הוא באמת. אלו לא דברים שא”א להתמודד איתם, אבל זה בוודאי יהיה הרבה יותר קשה עם זה ייעשה לבד.אז דבר ראשון אני רוצה להדגיש שזה לא נכון, ואין שום סיבה להרגיש ככה. משיכה לגברים היא ניסיון והיא התמודדות, ולא שום דבר מעבר לכך. זו טעות חמורה וקשה לראות בכך פגם באדם, לחשוב שאם אתה נמשך לחבר שלך זה אומר שאתה דפוק, שמשהו בך מקולקל. זו תפיסה שעלינו לעקור מליבנו ולא להאמין בו – ההתמודדות הזו עם הנטיות ההפוכות היא לא כרטיס הזיהוי שלך והיא לא מגדירה אותך. בשום פנים ואופן לא!
ובכל זאת, על אף כל מה שאמרתי, הרבה מתמודדים הומוסקסואלים כן מרגישים כך, ואפילו אם לא – הם עדיין לא מרגישים מספיק בטוחים בכדי לספר על זה לאנשים אחרים – חברים, הורים, מורים, רבנים או כל דמות סמכותית אחרת. וכאן נכנס הבלוג. המטרה של הבלוג הזה, כפי שאני רואה את הדברים, היא לגרום למי שמתמודד עם נטיות הפוכות להרגיש שייכות, להרגיש הזדהות. כולנו עוברים תהליך דומה והתמודדויות שוות, ואני מקווה שהבלוג הזה גורם ויגרום לכם להרגיש שאתם לא לבד. אפילו אם אתם לא מכירים מתמודדים אחרים באופן אישי, הבלוג הזה מאפשר לכם לראות שאת ההתמודדויות שלכם גם אחרים עוברים (בעיקר אני, אבל לפעמים גם אחרים אם יש תגובות). ההתקדמות הכי גדולה שלי הייתה כשהתחלתי להכיר מתמודדים נוספים וראיתי שאני לא לבד בהתמודדות הזו בנטיות הפוכות, ואני מקווה שגם אתם מקבלים את ההרגשה הזו מהבלוג הזה. ואם מדי פעם בפעם גם תלמדו משהו, תפיקו איזו פנינה או רעיון נחמד מתוך הדברים שאני חוויתי ועברתי – אני שמח לעזור.
כתבתי למעלה שרבים ממי שקוראים את הבלוג הזה מתמודדים בעצם עם נטיות הפוכות. האמת היא שזה כנראה כולם, או לכל הפחות רוב מוחץ, אבל ניסיתי להיות אופטימי, כי האמת היא שהייתי שמח אם גם אנשים שלא מתמודדים עם נטיות הפוכות יקראו את הבלוג. הייתי מאוד רוצה שגם אנשים כאלה יוכלו להבין איך זה להיות מתמודד עם נטיות הפוכות, על מה בן אדם כזה חושב ואילו קשיים יש לנו. אני חושב שזה היה מקל עלינו מאוד להיפתח בפני אחרים. ובכל מקרה, אם אתם מספרים למישהו על ההתמודדות שלכם ואתם רוצים שהוא יבין קצת יותר מה עובר עליכם – לדעתי זו אפשרות טובה להמליץ לו לקרוא את הבלוג .
בהזדמנות הזו הייתי רוצה גם להודות למי שנתן לי את האכסניה לבלוג הזה וגם באופן כללי תמך ותומך בי המון בכל ההתמודדות הזו – ארגון “עצת נפש”.
עד הפעם הבאה, שתהיה לכם התמודדות מוצלחת… ממני, אריאל.