על סף התהום: הומואים דתיים לגאווה אמיתית
רק שלשום אמר לי חבר שלי שמאוד מאוד השתניתי מאיך שהוא זוכר אותי מלפני ארבע שנים. “אתה מדבר פתאום ממקום אחר הרבה יותר בטוח בעצמך, הרבה יותר מחובר, אולי זה מהצבא”. “אולי”, אמרתי לו וחייכתי לעצמי. כי הצבא עזר לי אבל עזרתו מתגמדת לעומת התהליך שעברתי בשנה האחרונה, של ההתמודדות והדרך ליציאה מנטייה הפוכה.
רק אתמול יצאתי לדייט ראשון עם בחורה, השלישית שלי ואני מקווה שהאחרונה, והרגשתי הרבה יותר נינוח ורגוע מהפעמיים הקודמות.
רק היום קמתי בבוקר התקלחתי, הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי שאני אוהב את עצמי, שלם עם עצמי ושמח.
התהליך המדהים הזה שהתחלתי אותו לפני שנה בצורה אינטנסיבית, זה תהליך ששינה אותי , ביגר אותי, קידם וגידל אותי. בחלק מהמובנים הוא הוליד אותי מחדש.
גם אני כמו כל מי שהתחיל בתהליך הייתי ספקן לגבי התוצאות ולגבי הפוטנציאל שגלום בו, אבל המציאות הבלתי נסבלת של חיים בלי עתיד, בלי אמונה ביכולת להקים משפחה, חיים של פחד מעצם ההמשך שלהם כחיים בבדידות, הכריחה אותי לפתח את האמונה בכך שאני אצליח אולי לברר את הנטייה שלי ולצאת מזה. בתקופת התיכון במיוחד כשהפנמתי שיש לי בעיה, ושאני הולך להיות דתי וזה לא הולך ביחד, האמונה בהשתנות הייתה עמומה ובאה לידי ביטוי בעיקר בתפילות. תפילות שכללו גם בקשות סליחה על נפילות, בקשות שטבולות עד הצוואר ברגשות אשמה כבדים המאיימים להטביע אותי בתוכם.
העמימות התחלפה עם ודאות, שנזרעה כששמעתי לראשונה על עצת נפש ועל האפשרות לטיפול וברור הנטייה ההפוכה, מהרב אבינר בפרסום שלו ב”באהבה ואמונה”. מהרגע שקראתי על כך החיים שלי השתנו. מהמצב שתיארתי קודם של חיים בחוסר ודאות על עתידם, החיים הפכו לחיים עם אור בקצה המנהרה חיים עם תקווה, שהייתה הדבר שהיה הכי חסר לי עד אותו רגע. האמונה הוודאית הזאת נתנה לי חיים חדשים.
האמונה הפכה לידיעה מוחלטת כשהגעתי לסדנא של “המסע אל עצמך” שבה פגשתי מדריכים שכבר עברו את התהליך המלא והקימו משפחות עם ילדים.
כעת אני במו ידי, נפשי וכוחותיי הופך את הידיעה לחוויה אישית ומוחשית. במהלך הטיפול גיליתי עד כמה הנטייה היא סימפטום לבעיות אחרות שככל שאני מעמיק את הטיפול בהם אני משתחרר מהנטייה, ונולד מחדש במפגש שלי עם החיים החדשים שאני הולך ובונה..
והחוויה האישית הזאת היא נפלאה ומרגשת, יש ימים שאני פשוט מודה לקב”ה שמזכה אותי לעבור את ההתמודדות הזאת.
אין עדות זו אלא שיתוף מחוויה אישית בלבד.
פוסטים נוספים:
