אתם לא לבד – מדריך להורים
רבים שואלים: האם ניתן להימנע מהשפעותיה השליליות של הצפת נושא הנטיות ההפוכות בתקשורת? והאם ניתן למנוע התפתחותה של נטייה הפוכה זו אצל ילדינו?
תופעת ההומוסקסואליות המדוברת בעולם הרחב, גורמת לכך שהורים רבים מודאגים מהשפעת ההיחשפות המרובה של ילדיהם אל נושא הנטיות ההפוכות, והם שואלים האם בידם להפחית את הסיכויים לכך שילדיהם יתמודדו בעצמם עם קשיים אלו בעתיד?
קרדיט – stockimages
הדבר החשוב ביותר שתוכלו לעשות, הוא ליצור בביתכם אווירה של פתיחות. ילדים זקוקים למקום בטוח בו יוכלו לשאול ולעלות את כל השאלות העלולות להתעורר אצלם ביחס למיניות. היכולת לדבר בפתיחות על נושא המשיכה המינית, יאפשר לילד, בגיל מאוחר יותר, לשתף אתכם כהורים גם בספקות העשויים להתעורר אצלו ביחס לנושא זה. ע”י אווירת הפתיחות יוכל ילדכם להתמודד טוב יותר עם הפחדים המצויים בגיל ה’עשרה’.
דבר נוסף – כשילדכם בא להתייעץ איתכם, נסו לתת לו את המידע המדויק לגבי מה שהוא שואל.
ילדים צעירים עשויים להיות מבולבלים לגבי זהותם המינית ולעורר שאלות רבות סביב המשיכה ההטרוסקסואלית שלהם, או שאלות העוסקות בחשיפתם הראשונית לתחושות של משיכה ההומוסקסואלית והשפעתה של משיכה זו על חייהם.
חשוב מאוד להבין את הרקע הכללי לבלבול זה:
גיל ההתבגרות הוא תקופת מעבר בין הילדות לבגרות. במהלך תקופה זו, המתבגר לומד לקחת על עצמו את אותן פונקציות שבתקופת הילדות הוחזקו עבורו אצל ההורה. המתבגר יוצר לעצמו יחידה פסיכולוגית עצמאית, הוא חווה מעבר מתלות בהורים ומזהות הנשענת על השייכות למסגרת המשפחתית, למצב של בניית זהות עצמאית ונפרדת. בתקופה זו לומד המתבגר כיצד לקבל אחריות מלאה למעשיו ובחירותיו.
מתוך גיבוש זהותו הבוגרת בגיל זה, המתבגר מרבה לשאול את עצמו שאלות רבות. ביניהם: מי אני? מה אעשה עם חיי? במה אני מאמין? מהם הערכים המנחים אותי? מהם הכישורים והיכולות שלי?
חלק בלתי נפרד מהדילמה של גיל זה, הוא סביב הנושא של השתייכות. המתבגר מפתח רצון עז להשתייכות לקבוצת ה”שווים” המשפיעה על מעמדו החברתי ועל עיצוב דימויו העצמי, בטחונו העצמי ותפיסתו את העולם.
פניה זו לקבוצה ה”נחשבת”, מספקת למתבגר תחושת שייכות, בטחון, תמיכה רגשית וזהות. בתוך קבוצה זו יש למתבגר הזדמנות להתנסות בתפקידים בוגרים תוך לקיחת אחריות, וזו נחוצה לו לבניית זהות בוגרת ושלמה.
בגיל זה של גיבוש הזהות העצמית, נפוצה מאוד הקנאה באחרים. בני נוער רבים עשויים לתהות על משמעותם של רגשות קנאה אלו, ועלולים לקשר אותן בטעות למשיכה הומוסקסואליות ונטיות הפוכות.
מתוך ראיית רקע זה, ניתן להבין יותר כי תפקידו של ההורה בגיל זה הוא מכריע ביותר. על ההורה להרגיע ולהסביר לבנו שבשלב זה, הבלבול אותו הוא חש ביחס לזהותו בכלל, וביחס לזהותו המינית בפרט, היא נורמאלית והיא תוצר ישיר של תהליך גיבוש ועיצוב זהותו וביסוסה.
חשוב לא פחות, שלא להאיץ בילדיכם ולעשות עבורו את אותן הבחירות אותם הוא צריך לבחור בעצמו. אל תדרבנו אותו לאמץ בכוח זהות גברית על פי תפיסות או סטיגמות חברתיות עליהן גדלתם אתם. ילדים רבים נושאים על גבם “פציעה” נפשית, שנגרמה ע”י הורים הדוחקים בכוח בילדיהם לאמץ זהות אחרת שאינה שלהם. חשוב מאוד שההורה ידע לכבד את הקצב לו זקוק ילדו, לפיתוח זהותו שלו.
יש הורים החושבים שאם הם יאהבו את ילדיהם יותר מדי, הם עשויים לפגוע בו ולהפוך אותו לרכרוכי או מפונק. מחשבה זו היא שגויה. אחרים חושבים (ובעיקר אבות) שאם הם יעירו הערות מעליבות לילדם, כמו “אתה כזה פחדן”, או “למה אתה לא מתנהג כמו אחיך הגדול?” זה ידרבן אותו ויאיץ בו להתקדם בגיבוש זהותו, אך טעות היא בידם.
קבלו את ילדכם כמו שהוא, אהבו אותו, ואמרו לו זאת – הן במילים מפורשות: “אני אוהב אותך”, והן בהפגנת האהבה כלפיו בדרכים אחרות כמגע וחיבוק. והחשוב מכול – הראו לו שאתם בוטחים בו ומעריכים אותו.
פוסטים נוספים:
