מה עושים כשחבר מספר לך שיש לו נטיות הפוכות ?
הקשבה – לכאורה זו אחת הפעולות הפשוטות, היומיומית והשגרתית ביותר, שמתקיימת באופן שוטף ביחסינו מול העולם. מהרגע שפקחנו את העיניים בבוקר ועד הרגע ששקענו שוב בחלומות הלילה אנו מטים אוזן ומקשיבים לזולתנו. אך האם אנו פנויים להקשיב באמת לקרובים אלינו, לילדנו?
credit supakitmod
באו נחשוב רגע על הילדים שלנו, כמה פעמים אנחנו מכניסים את עצמנו לעמדת ה”מטיף בשער” כאשר הילד שלנו כבר מעיז ומשתף אותנו, כי אנחנו הורים, כי אנחנו יודעים, אמרנו כבר, כי ידענו שזה מה שיקרה, כי לנו הניסיון…
ומדוע שהילד שלנו ירצה לחזור שוב על אותה פעולה אומללה של שיתוף, אם זה מה שהוא מקבל מאיתנו? האם אנחנו היינו עושים זאת במקומם? כמובן שלא.
אם נתבונן נראה שההקשבה קשה לכולנו. היא דורשת מאיתנו להתרכז באחר ולא בעצמנו, לשים את עצמנו במקומו של האחר. כמו כן, היא דורשת מאיתנו להיות פתוחים למגוון של רגשות ומחשבות, ללא שיפוטיות. כהורים, ההקשבה היא קשה במיוחד בשל המעורבות הרגשית הגבוהה, שיכולה להתבטא בהשלכה ובחסימת תקשורת.
בנוסף כהורים קשה לנו להאמין לפעמים שהאזנה בלבד – ללא דיבורים, יעוץ והכוונה – יכולה באמת לסייע לילדינו. אנחנו מרגישים את הצורך לעשות משהו אקטיבי יותר על מנת לעזור להם.
מחקרים מראים כי הקשבה נכונה דווקא מטפחת אצל ילדנו, את ערכו העצמי, ומסייעת בחיזוק התחושה העצמית שלו כ’שווה’ באמת, ואף מחזקת את ההרגשה שדבריו, מחשבותיו ורגשותיו אכן ראויים. הקשבה נכונה מסייעת לו להרגיש שאינו לבד בעולם. היא מסייעת לו לארגן את מחשבותיו, ועשויה אף לעודד אותו לפרוק את פחדיו ואת חששותיו מהתמודדויותיו בחיים.
כיצד תוכלו לשפר באופן מעשי את מיומנות הקשבה שלכם ?
- הפנו זמן, הן פיזי והן רגשי. לא תוך כדי ולא עם שעון ביד.
- צרו תנאי סביבה מתאימים. למשל, לבד, לא ליד טלוויזיה, במקום נוח. במקום שקט ואינטימי בו ניתן לחוש בנוח. נסו לשדר לבנכם נינוחות ורגיעה. גם המרחק בין המשוחחים הינו אלמנט משמעותי. קירבת יתר עלולה לגרום לתחושה של חדירה, מרחק רב עשוי ליצור תחושת ריחוק ורשמיות. המרחק הרצוי הוא בין 30-60 ס”מ. כמו כן, נסו להימנע משיחה כשמפרידים ביניכם חפצים או מכשולים, שימנעו מבעדכם ליצור קשר פיזי, אם תרצו בכך. שימו לב שתנוחת הגוף תהייה מכוונת לבנכם ופתוחה ולא מרוחקת ממנו או סגורה וכו’.
- הקשיבו והראו לו שאתם מקשיבים. הימנעו ככל האפשר מלחשוב על הדברים שתאמרו בזמן שהוא מדבר. רכזו את תשומת ליבכם בדבריו ואל תקטעו אותו, גם אם הוא אומר דברים קשים. דבר זה תקף גם כשאתם המדברים, אם הוא מנסה לקטוע אתכם, עצרו ואפשרו לו לדבר.
- אל תהיו שיפוטיים כלפיו. אל תאמרו לו משפטים כדוגמת: “לא יכול להיות ש…”, “בטוח ש…”.
- אל תתנו לו עצות. זכרו שבשיחה זו, בנכם במרכז ולא אתם. וותרו על הדברים החכמים והנכונים שיש לכם להגיד, לטובת התמיכה ברגשות בנכם. העלאת עצות בשלב מוקדם בשיחה, עלולה לקטוע אותה.
- היזהרו משאלות והערות חוסמות. למשל כמו “איך זה יכול להיות?”, או “למה עשית את זה?”. עדיף שאלות המעודדות לתאר כמו “איך הרגשת?”, “איך אזרת כוח עד עכשיו” וכו’.
- עודדו אותו לדבר תוכלו להקשיב היטב גם מבלי לדבר הרבה. תוכלו להנהן בראש, לומר “כן”, “אני מבין”, “ספר לי עוד”. תוכלו לחזור על המילים האחרונות שאמר בנכם על מנת לשדר כי אתם מרוכזים בדבריו.
- חזרו על דברי בנכם בצורה אחרת (שיקוף), כדי שירגיש שאתם מקשיבים לו באמת. וודאו כי אכן אתם מבינים את שאמר, “אז אתה מתכוון ש…”, ” מה שאתה אומר זה שאתה מרגיש ש.. “. כך הראו לו כי אתם מנסים בכנות להבין את מצבו.
- הקפידו על הקשבה לא מילולית. למשל, הקפידו על קשר עין עם בנכם. לאורך השיחה עמו, הקפידו להביט אליו בגובה העיניים. שמירת קשר – עין במהלך השיחה משדרת הקשבה וקרבה ביניכם. אם תחושו ברגעים מסוימים כי הינכם מתקשים להשיר אילו מבט, תוכלו להשתמש גם במגע אוהב ותומך במקום.
- אל תשכחו את חשיבות השתיקה והתקשורת הבלתי מילולית שתיקה אינה רומזת על כך שהשיחה נתקעה. בנכם עשויי להשתתק מפני שהוא זקוק לרגע של מנוחה. אל תאיצו בו, המתינו רגע, הושיטו יד אם תחושו שהדבר מתאים, שאלו אותו “על מה אתה חושב…?” גם שתיקה מצידכם אינה עוצרת את השיחה, לעיתים אין מה לומר, והעידוד הטוב ביותר הוא היותכם יחד.
- הציעו לבנכם אפשרויות מהן יוכל לבחור לתאר את רגשותיו ו/או מחשבותיו ו/או התנהגויותיו. למשל: “האם יכול להיות שהרגשת שאתה בודד, או אולי הרגשת קרוע בין רצונותיך, או שמא שפחדת מה אחרים יגידו אם ידעו ?”
- אל תשנו את הנושא לעיתים אתם עלולים לחוש כי אתם מתקשים להתמודד עם הדברים הקשים שחושף בנכם. נסו שלא להיבהל ולאפשר לו להיפתח ולפרוק את מה שהוא חש. אם תרגישו כי אינכם מסוגלים להמשיך בשיחה, שתפו אתו בקושי שלכם והציעו זמן חלופי להמשך השיחה מאוחר יותר. אל תשנו את הנושא ללא הסבר, כדי למנוע תחושת פגיעה או דחייה.
- העניקו לו תמיכה והערכה על מסעו עד כה. חשוב מאוד שתביעו את הערכתכם על עצם ההתמודדות שלו מול הדברים ועל הנכונות שלו לבוא ולהיפתח בפניכם. עליכם לקחת בחשבון שזהו צעד כלל לא פשוט עבורו.
- אל תפחדו או תמנעו מלתאר לו את הרגשות שלכם . אל תחששו מלשתף את בנכם בקשיים העומדים בפניכם בשיחה. כך תוכלו להפחית את אי הנוחות וליצור נתיב לתקשורת אמיתית וכנה. עם זאת, הקפידו שלא למקד את תשומת הלב בכם ובעובר עליכם.
- עודדו אותו לפנות אלינו לקו הסיוע של “עצת נפש”. כאשר אתם בוחרים לתת עצה השתדלו להשתמש בביטויים כגון “האם חשבת לנסות…?”, ולא לומר “אם הייתי במקומך…”.
במידה ותרגישו צורך לקבל הדרכה נוספת נשמח אם תפנו אלינו לקו הסיוע של מרכז “עצת נפש”.
פוסטים נוספים:
