איך נגמלים מהאינטרנט?
Stuart Miles קרדיט ליוצר
דפוס מחשבתי בעייתי
המחשבה האומרת: “או הכול או לא-כלום”, היא חלק מדפוס מחשבתי שאיננו יודע פשרות. צורת חשיבה זו, של ‘שחור ולבן’, ‘או-או’, איננה עניין נקודתי אלא דרך של התנהלות, דרך חיים, שכתוצאה מממנה אנו מפסידים הרבה.
לרוב, במקום שחשיבה זו תחזק אותנו ותעודד אותנו בהתמודדויותינו היום-יומיות בחיים, היא “שמה לנו רגל” ומכשילה אותנו, והיא אף יכולה להיות הרסנית מאוד עבורנו.
באופן לא מודע, המחשבה האומרת “או הכול או לא כלום” תומכת בהתמכרותנו לאינטרנט, ומחזקת משמעותית את הצורך שלנו בגלישה בו.
הבנת התהליך
במסע ההתמודדות מול התמכרות לאינטרנט עלינו לדעת שההצלחה מגיעה עם הזמן ובאופן הדרגתי. ההגעה לשליטה בהתמכרות לאינטרנט איננה מתרחשת באופן של ‘זבנג אחד וגמרנו’, אלא זהו תהליך ממושך, בו כל הישג הוא משמעותי מאין כמוהו. לכן, עלינו להפנות את האנרגיה שלנו אל הדרך ואל התהליך אותו אנו עוברים, ולא “לבזבז” אותה רק על ההתמודדויות הנקודתיות הפרוסות לאורך הדרך.
פעמים רבות, כשאנו רוצים להצליח בהתמודדות מול ההתמכרות הזו, יש לנו ציפייה שהדבר יקרה באופן מידי, ‘כאן ועכשיו’. אין לנו את הסבלנות המתבקשת ואת כוחות הנפש הנצרכים על מנת להשקיע בתהליך ולהתמיד בו לכל אורך הדרך. אומנם אנחנו מוכנים לעשות את המאמץ הראשוני הגדול בתחילתה של הדרך, אולם בהמשך אנו מתייאשים מהר, ורוצים שהתוצאה המיוחלת תגיע אלינו בקלות ובמהירות.
הנפילות שבדרך
נזק נוסף הנובע מצורת חשיבה זו של “או הכול או לא כלום” הוא, שכשמגיעה הנפילה אנו מאבדים את האופטימיות ומרגישים כי איבדנו את הכול וכי אין דרך חזרה. נוצרת בנו תחושה חזקה שאיננה מרפה מאיתנו, שכל המאמץ הרב שעשינו היה לשווא וכי לעולם לא נצליח לכבוש את היעד הנכסף.
אולם עלינו לדעת שגם אם נכשלנו בדרך וטעינו, אין משמעות הדבר כי באותו הרגע איבדנו את הכול, שכל החוקים והכללים נשברו ללא תקנה, שמה שנעשה מכאן והלאה כבר ממילא לא ישנה את העובדה ששברנו את הרציפות שקבענו לעצמנו ואם כן אין זה משנה מה נעשה, ושכיוון שנפלנו כבר – נלך עם זה עד הסוף.
כשאנחנו נמצאים בתוך המצב הזה של הנפילה, אנו נוטים ‘להעביר את המתג ל- off’ ולתת להתנהגות של בת-היענה להשתלט עלינו: אנו קוברים את הראש בחול ומפסיקים לחשוב על המדרון החלקלק שגלשנו לתוכו.
כאשר סוף כל סוף אנו מתפכחים, וקורה משהו שגורם לנו ‘לעבור ל- On’ בחזרה, עלינו לאגור הרבה אומץ וכוחות נפש על מנת לחזור למסגרת שהיינו בה, ולשקם את שליטתנו העצמית. זה יכול לדרוש מאיתנו הרבה אומץ וזמן ‘לאסוף את עצמנו’, ולעיתים זה יכול לקחת שבוע, שבועיים ואף יותר, עד שנצליח לחזור למסגרת מחדש.
מה עושים?
התפתחות ומודעות פוסעות יחדיו, שלובות יד ביד. לכל אחד יש רגעים בחיים בהם הוא מנוהל על ידי המחשבה של: “הכול או לא-כלום”. כדי לשלוט מבפנים על המצב הזה, עלינו ללמד את עצמנו להיות קשובים ולשים לב איך אנחנו פועלים.
כמו כן, עלינו לפעול “בקטן” ולשמוח עם כל פעולה, משום שכל דבר נחשב ולכול יש ערך, אפילו לרגע קטן של התמודדות או רגע של הצלחה.
עלינו לזכור ש”המקום היחיד בו ‘הצלחה’ מופיעה לפני ‘עבודה’ – הוא המילון…”. אין הצלחה ללא עבודה מייגעת. וכל כישלון טומן בחובו אפשרות והזדמנות להתמודדות חדשה.
למד את עצמך להאט את הקצב ולא לצפות לתוצאות מהירות ולשלמות בתהליך. הניסיון להגיע למושלמות או המחשבה שהצלחה היא להימנע לחלוטין מההתמודדות, רק תביא אותך לכישלון. גם אם נכשלת אל תיתן לנסיגה הזו להרתיע אותך מלהתמיד בתהליך. כישלון אחד יכול גם להעיד שההצלחה קרובה יותר ממה שאתה חושב. שכן “השעה החשוכה ביותר בלילה היא רגע לפני עלות השחר” .
ניתן להמשיל את הדבר למשחק כדורגל: כאשר אדם מתחיל לשחק כדורגל הוא מבין שהוא כנראה לא הולך להיות כל כך מהר השחקן הטוב ביותר על המגרש… אך ברור לו שככל שהוא יתאמן יותר, כך הוא ישפר את הישגיו במשחק ויתקן את שגיאותיו. יהיה ברור לו שזו תהיה טעות מצדו לוותרעל משחק כדורגל רק בגלל שהוא לא הצליח ‘להבקיע שער’ מספר פעמים.
כך גם בחיים – גם אם לא הצלחת להתגבר פעם או פעמיים ונכשלת, עדיין אתה יכול לחזור ל’משחק’ של ההתמודדות, לעבודה ולשליטה העצמית, ולהתגבר ולהתחזק לקראת הפעם הבאה.
פוסטים נוספים:
