הגדרה עצמית
שלום. איך שאני רואה את זה, הדבר הכי קשה בהתמודדות שלנו זה הנפילות. הזמנים הללו של הייאוש והדיכאון הקשים שממלאים אותי, שגורמים לי לחשוב שאין יותר סיכוי, שלא אצליח להשתנות, שאף אחד לא אוהב אותי, לאף אחד לא אכפת ממני ושאין לי ידיד בעולם או שאני כ”כ דפוק ומקולקל שכבר לא שווה בכלל לתקן אותי…
כבר תקופה ארוכה שאני רוצה לכתוב פוסט על הנושא הזה. להציג איזו תזה, איזה רעיון, משהו שייאפשר לנו להתקדם, להתגבר על הקושי העצום הזה שפעמים רבות ממלא אותנו לחלוטין וחוסם כל אפשרות להסתכלות אחרת. ובכן, יש לי חדשות טובות ויש לי חדשות רעות. החדשות הרעות הן שאין פתרון קסם או פתרון ברור וקל. אני בספק אם אפשר בכלל לומר שיש פתרון, אבל החדשות הטובות הן שניתן להתמודד עם זה. אולי לא להתגבר ולמחוק את זה לחלוטין, אבל בהחלט ניתן לחיות עם זה, ניתן להמשיך גם כשהתחושה הזו נמצאת בתוכנו.
Stuart Miles – credit
אז איך עושים את זה? התשובה היא פשוטה מאוד אבל גם קשה מאוד, והיא שפשוט ממשיכים. לא מתייאשים, לא נעצרים, רק ממשיכים. זו האפשרות היחידה. תראו, המציאות היא שהרבה פעמים לאורך ההתמודדות הזו ננסה וניכשל, זו דרכו של העולם, אבל, וזה חשוב מאוד – הסיכוי היחיד להצליח הוא אם ננסה שוב. בלי לנסות, אני יכול להבטיח לך שלא תצליח. אם תמשיך לנסות, לעומת זאת – בסוף תצליח. יש כאלה שזה קורה להם בניסיון הראשון ויש כאלה שזה קורה להם בניסיון העשירי, אבל כל עוד תמשיך לנסות בסוף תצליח.
מצד אחד, מה שאני אומר נשמע מאוד פשוט. אני מדבר פה על משהו מאוד טכני. פשוט להמשיך באותם פעולות, עם אותה שאיפה. זה הכל. אני לא מבקש ממך עכשיו להתגבר על הפחד שלך ממגע או להכיר בתכונות החיוביות שלך ולשים עליהם את הדגש במקום על השליליות (שזו ד”א נקודה חשובה מאוד, סתם באופן כללי). כל מה שאני אומר זה להמשיך. להגיד לעצמך ‘אני לא מתייאש’ ולהמשיך באותם פעולות. להמשיך ללכת לטיפול, להמשיך לכתוב בפורום ולקרוא מאמרים וספרים וכל פעולה אחרת שבד”כ אתה עושה כחלק מההתמודדות שלך. מצד שני, ואני מודע לזה לחלוטין, זה גם דבר מאוד קשה. נדמה לך שכל איבר בגופך צועק לך ‘די! מספיק כבר! זה לא עובד!’. זו לא בדיוק אווירה תומכת להתקדמות. האמת היא, שזה נכון. סביר להניח שכשאתה מרגיש ככה לא תתקדם כ”כ, אבל הסוד שעומד מאחורי זה הוא הידיעה שלא תמיד תרגיש ככה. אולי היום אתה מרגיש ככה, אולי זה כבר שבוע שלם, אבל בשלב מסוים אני יודע שזה ישתנה, שתרגיש יותר טוב עם עצמך, ואז העובדה שלא התייאשת, שהמשכת באותן פעולות, אפילו אם רק באופן מכני, תאפשר לך להתקדם, להמשיך להשתנות.
אז נכון, הייתי מת להיות מסוגל לתת לכם איזשהו פתרון קסם, אבל האמת היא שאני באמת חושב שאין דבר כזה. אין דרך קלה להתגבר על דיכאון וייאוש. יש כל מיני פתרונות שיכולים לעזור במקרים מסויימים – להבליט את הדברים הטובים, לקבל עידוד מחברים, וכן הלאה – אבל יש מקרים שגם זה לא מצליח. וכבר היו לי מקרים שנכנסתי לדיכאון וייאוש ושכלית ידעתי טוב מאוד שזה טפשי, ידעתי שזה לא נכון ומעוות, אבל עדיין לא הצלחתי להוציא את עצמי מזה, כי זה מושך ודוחף אותי מאוד בחזקה, ואז הפתרון היחיד הוא להמשיך הלאה, להחליט לא להתייאש. אולי ברגע הספציפי הזה תרגיש תקוע, אבל בהמשך תתגבר על זה, בהמשך זה יעבור. אני יכול לומר שבהקשר הזה מאוד עזרה לה העובדה שאני עקשן. בגדול, עקשנות זו לא מידה טובה ואני יודע שאני צריך לשנות אותה, אבל ספציפית בתחום הזה היא בהחלט עזרה לי ואפילו הצילה אותה כמה וכמה פעמים. זה כל העניין – להיות עקשן. להמשיך להתעקש וללכת קדימה גם אם זה נגד הזרם. אז זהו. הפוסט הזה יצא לי קצר מהרגיל, אבל אני חושב שהוא מאוד חשוב, ואני מקווה שהוא מובן מספיק ובמיוחד ישים (מלשון יישומי) מספיק עבורכם. עד הפעם הבאה, שתהיהי לכם התמודדות מוצלחת… ממני, אריאל..
פוסטים נוספים:
