נופל וקם, נופל וקם
שלום. הגענו לחלק האחרון בטרילוגייה על החבר שלי. כפי שבודאי זכור לכם (ואם לא אתם מוזמנים לעצור לרגע ולדפדף אחורה) יחסיי עם החבר שלי עברו מספר שלבים. למעשה, גם אם לא תמיד זה קורה עם אותו בן אדם, בד”כ המתמודד עובר מספר שלבים במהלך התהליך מהבחינה החברתית. זה מתחיל עם שלב המתמודדים הנוספים, שאני עומד להתייחס אליו בעקיפין בפוסט הבא שלי, ממשיך עם שיתוף חברים שאינם מתמודדים עם נטיות הפוכות, נושא שעליו דיברתי בפעם הקודמת, ועם המודל לחיקוי, שעליו אני עומד לדבר עכשיו, ומסתיים עם השתלבות בריאה בתוך החברה היום-יומית, תחום שכרגע אין בכוונתי לדבר עליו כי אני לא מכיר אותו אלא בתיאוריה בלבד. אני רוצה להדגיש את העובדה, למען אלו מהקוראים שנמצאים רק בתחילת התהליך שלהם, מהניסיון שלי אני יכול לומר שאין שום סיבה לרוץ מיד אחרי שאתם מסיימים לקרוא את זה ולחפש מודל לחיקוי. ממש לא. אסור לקפוץ שלבים מהר מדי. החלק הזה שייך לשלב מאוחר יותר בתהליך. מתי? על זה כל אחד צריך לענות בשביל עצמו, אין פה כללים. בכל מקרה, החלק הזה מתחיל במאמר שקראתי. אני לא זוכר איפה מצאתי אותו, אבל קוראים לו ‘הדרכת גברים המתמודדים עם נטיות הפוכות’, והוא מדבר על הצורך של מתמודדים עם נטיות הפוכות למצוא מישהו שידריך אותם בחיים ובעיקר ייתן להם דוגמה אישית.
קרדיט ליוצר:Castillo Dominici
מהו תפקידו של מדריך זה, אותו מודל לחיקוי? תפקידו של המודל לחיקוי (מנטור בלע”ז) הוא למלא את תפקיד האב. גבר רגיל לומד על הגבריות שלו מאביו. מי שיש לו נטיות הפוכות בד”כ לא עושה את זה. הוא דוחה את אביו, ולא ניכנס כעת לסיבות מדוע, ועל כן אביו אינו מסוגל לשמש עבורו דוגמה לגבריות (וגם לבגרות). המודל לחיקוי צריך למלא את החסך הזה. הרעיון הכללי הוא ללמוד ממנו איך זה להיות גבר, אבל אפשר להשתמש גם באנשים שונים לדברים ספציפיים, כמו מדריך לספורט שיעזור להתגבר על הפחד מהספורט ולאמן אותך, או מישהו שייתן לך את ביטויי החיבה ואהבה שחסרים לך, וכן הלאה.
דיברתי כאן באופן מופשט, אבל במחינה פרקטית התפקיד של אותו מודל לחיקוי הוא לבלות עם המתמודד, להיות משען ומקור לתמיכה בכל עת שהמתמודד זקוק לכך (ולכן רצוי למעשה שיהיו כמה אנשים כאלה, כדי שבאמת יהיה מישהו זמין בכל עת. עם בן אדם אחד הנק’ הזו עשויה שלא להתקיים למעשה), ולתת לו את האווירה הבטוחה הנדרשת בכדי שהמתמודד יוכל להתקדם בהתמודדותו ובהתנסויותיו. המודל לחיקוי הוא הבן אדם שמהווה את העוגן שלך, הבן אדם שאתה יודע שתמיד יהיה שם לצדך ויתמוך בך ובתהליך – גם, ובמיוחד, בקטעים הקשים.
אחרי שקראתי את המאמר הזה חשבתי שאולי הגיע הזמן שגם בתהליך שלי יהיה מישהו כזה, מישהו שאני אוכל לבלות איתו ופשוט ללמוד דרך דוגמה אישית – וקצת דחיפה מצדו – איך זה להיות גבר. חוץ מזה, זה גם יהיה מישהו שאני אוכל לדבר איתו בחופשיות ולשתף אותו בכל הבעיות והקשיים שלי. וכך, בפגישה הבאה שלי עם המטפל שלי, סיפרתי לו על המאמר הזה ושאלתי אותו מה הוא חושב – אם כדאי לי לחפש מישהו שיהיה מודל לחיקוי עבורי או לא. בתגובה הוא ענה לי: ‘אתה לא חושב שכבר יש לך מישהו כזה?’. התחלתי לחשוב בראש שלי על מה הוא מדבר, ואז הבנתי – הוא התכוון למוטי (זה השם של החבר שלי שאני מדבר עליו כל הזמן), והוא צדק. החברות המחודשת שהתפתחה בינינו באמת הפכה להיות סוג של הדרכה. פרקתי את כל הקשיים שלי בדיבור איתו, התייעצתי איתו לגבי צורת ההתנהגות המתאימה, קיבלתי ממנו תמיכה ואהבה, ובאופן לא מודע הוא למעשה הפך להיות המודל לחיקוי שלי להתנהגות והתנהלות טובה.
אז כדי להפוך את זה להיות קצת יותר רשמי ורציני, וכדי שאני אפיק מזה את התועלת המירבית שאפשר, ולא סתם איך שבא מתי שבא, נתתי למוטי לקרוא את המאמר ואמרתי לו שהייתי רוצה שהוא יהיה המודל לחיקוי שלי, ויעזור לי בתהליך ההתמודדות. זה לא היה קל עבורי, כי בסופו של דבר יש הבדל בין שני חברים שמדברים מדי פעם למשהו מסודר וקבוע – משהו שגם דורש מחוייבות ורצינות, וחששתי מהאפשרות שהוא יסרב וממה שזה יעשה ליחסים בינינו, אבל בסופו של דבר החלטתי בכל זאת לשאול אותו. למזלי הרב הוא הסכים. השלב הבא היה שהוא נפגש עם המטפל שלי שהסביר לו קצת יותר טוב על הנטיות ההפוכות ומה שזה אומר – בעיקר מהפן הרגשי והתחושתי של איך מתמודד מרגיש כל יום. מוטי הציע שנצא להליכות פעמיים בשבוע, מה שייתן לנו גם הזדמנות לדבר וגם קצת פעילות גופנית, ובנוסף התחלנו ללמוד ביחד חצי שעה בשבוע (אם כי הלימוד המשותף לאורך הזמן פשוט נשכח והפסיק), וכך עשינו. אני עושה כמיטב יכולתי לשמור על אוטנטיות מלאה עם מוטי ולא מסתיר את מה שאני מרגיש וחושב, דבר שהוא לא קל אפילו שאנחנו חברים טובים.
אני חייב לתת הסתייגות אחת. למרות שרציתי שהדברים יהיו יותר ממוסדים, המטרה שלי הייתה רק שכולנו נהיה מודעים לכך שזה מה שקורה, שמוטי הוא חלק מהתהליך שלי ושהוא מהווה דוגמה, תמיכה ומקור לחיבה עבורי. לא התכוונתי ולא רציתי, כפי שנעשה במודל האמריקאי, לעשות את הדברים בצורה כפויה ומוכרחת. לא הגדרנו שפעם בX זמן תתן לי חיבוק ותלמד אותי ספורט Y וכן הלאה. אנחנו נותנים ליחסים בינינו לזרום, ואת מה שאני לומד ממנו אני לומד בין השורות, מתוך דוגמה אישית (שזו לדעתי הצורה הטובה והיעילה ביותר ללמוד איך להתנהג).
בכל מקרה, במשך תקופה ארוכה הלכנו להליכות משותפות פעמיים בשבוע וזה היה דבר שמאוד הועיל לי. זה נתן לי את ההזדמנות לדבר עם מישהו ולשתף במה שעובר עליי – בייחוד בקשיים ובהתמודדויות, וזה חסך לי את הצורך לאזור את האומץ לגשת למישהו כדי לדבר איתו, מה שלפני כן מנע ממני מלומר הרבה ממה שרציתי לשתף ולספר. בתקופה האחרונה הדברים התחילו להשתבש ואנחנו כבר לא הולכים באופן קבוע, וזה חבל מאוד. בכל מקרה, זה סוף הסיפור של מערכת היחסים שלי עם החבר שלי, מוטי. אני ממשיך לחכות לשמוע גם מכם סיפורים. עד הפעם הבאה, שתהיה לכם התמודדות מוצלחת… ממני, אריאל.
פוסטים נוספים:
