על סף התהום: הומואים דתיים לגאווה אמיתית
השינוי לא נעשה בבת אחת.
Happy smiling man lying on grass with yellow dandelion at sunny day
אני נמצא בתהליך כבר שנה וחודשיים. במשך התקופה הזו המשיכה שלי לגברים ירדה באופן משמעותי. פעם הייתי חושב על גברים כל הזמן. זה היה חלק מרכזי ממהלך החיים שלי. היום כל הנושא הזה הפך למשהו יותר שולי. היום החיים שלי מתמקדים בי ובהשלמה שלי עם עצמי. עם מה שיש בי ולא מה שהייתי רוצה להשיג ולקבל מאדם אחר. היום אני יותר מחובר אל עצמי ברמה כזו שנוח לי עם מה שיש בי ואיני מחפש מבחוץ להשלים את עצמי. אני לא צריך יחסי מין כדי להרגיש נאהב או אהוב. אני לא צריך מגע מיני כדי להרגיש קיים. איני צריך יותר לשכב עם גברים כדי להרגיש שווה.
היום אני מרגיש שווה בזכות עצמי. אני יודע שיש לי הרבה מאוד מה לתת לזולת, שיש לי הרבה מה להעניק לאחרים.
במודע הייתי מחפש מין כדי להרגיש טוב עם עצמי. בכל פעם, אחרי שהרגשתי זיפת, הייתי הולך לגן כדי לחפש מישהו שיאהב אותי. גדלתי בבית ללא אהבה. אף אחד בבית מעולם לא אמר לי שהוא אוהב אותי. אף פעם לא החמיאו לי על הצלחה או על דבר טוב או יפה שעשיתי. כל אדם זקוק להערכה לפעמים, למילה טובה, לליטוף קל. כל אחד צריך את זה כדי לדעת שהוא טוב ושהוא מתחבר עם האנושות שמסביבו.
לי היתה תמיד התחושה שאולי אני ילד מאומץ וזאת הסיבה שאיני מקבל יחס הולם ואוהב מהוריי. לפעמים הרגשתי שאני זן נדיר, ציפור משונה. עד לפני שנה הרגשתי שאני עוף משונה, לא שייך לחברה.
זה מעבר למשיכה המינית שלי שבגללה אני מרגיש קצת דפוק. אני מרגיש חסר מבפנים, בלי שום קשר לנטייה שלי. אני מרגיש מוזר כי מעולם לא התחברתי. בכל מקום הייתי בצד, לבד.
רציתי שיסתכלו עליי. תמיד דמיינתי איך אנשים מעריצים אותי ומקבלים אותי בחברתם. אך המציאות היתה שונה לחלוטין. בפנים האמת לא היתה כזאת. הרגשתי עוף זר וידעתי שאני כזה. זאת הסיבה שתמיד ברחתי. תמיד בחרתי לברוח ולהתחבא בעולם שקרי, בעולם הפנטזיה שלי, עולם שבו אני המלך ואני יכול לקבוע מראש מה יהיה.
כמה זמן יכול אדם לשרוד בעולם דמיוני?
ככל שגדלתי הבנתי שהגיע הזמן לברר מה אני באמת מרגיש. מסע הברור שלי התחיל מהרגע שהבנתי שהיחסים שלי עם גברים הם בריחה. שהחלומות באוויר אבל הראש באדמה. שזה לא משנה עם כמה גברים אהיה, לעולם לא אמלא את עצמי. זה כמו להיכנס לדלת מסתובבת ולא לצאת באמצע. אפשר להסתובב כך שנים ולא למצוא מוצא. פתאום הבנתי שלעולם לא ארגיש שלם ולעולם לא אמצא את הגבר שמתאים לי, כי כל מה שמושך אותי בגברים זה לא מה שהם אלא מה שאני לא. מה שהייתי רוצה שיהיה בי.
אז אם אני לא אהיה אני, מי אני?!
בשלב הזה של חיפוש האני הגעתי למסקנה שהגיע הזמן להפסיק לחפש ולהתחיל להיות. בעיניי, ההגעה שלי לשלב הזה הוא הצעד הכי גדול שעשיתי עד היום.
מהצעד הזה והלאה הכל כבר היה ברור וקל לעשייה, כי הבנתי סוף סוף מה אני מחפש.
אני נמצא היום בטיפול פסיכולוגי על בסיס שבועי. איני יודע מה תהיה התוצאה הסופית. את זאת עוד איני יכול לדעת. אך ברור לי שהתקדמתי רבות. את ההבדל והשינוי בחיי אני מרגיש בכל יום מחדש.
אני יודע שהדרך עוד ארוכה ומפותלת, אבל קרן האור שבסופה כבר נראית.
אין עדות זו אלא שיתוף מהחוויה האישית בלבד.
פוסטים נוספים:
