היהפוך הומו לסטרייט? מחקרים אומרים “כן”
מאת: רוי וואלר (Waller) ולינדה א. ניקולוסי (Nicolosi)
התוצאות של מחקר שבוצע על ידי ד”ר רוברט ל. ספיצר (Spitzer) פורסמו ב- Archives of Sexual Behavior (מילולית: ארכיבים של התנהגות מינית), Vol. 32, No. 5, October 2003, pp. 403-417 .
ממצאיו של ספיצר מאתגרים את ההנחה הרווחת כי “אוריינטציה הומוסקסואלית” היא “מי שאדם הוא” – חלק מהותי מזהותו של אדם להשתנות שזהו מצב נתון באישיותו ואין טעם לברר ולהתבונן בצרכיו הפנימיים יותר..
המחקר משך תשומת לב מיוחדת מפני שמחברו, פסיכיאטר חשוב, נחשב כמגן היסטורי של האקטיביזם ההומוסקסואלי. ספיצר שיחק בתפקיד צירי ב-1973, בהסרתה של ההומוסקסואליות מהמדריך הפסיכיאטרי של ההפרעות הנפשיות.
בבחינת ההיפותזה, כי אוריינטציה הומוסקסואלית פרה-דומיננטית אצל אינדיבידואלים מסוימים תגיב לטיפול – השתתפו 200 מגיבים משני המינים (143 גברים, 57 נשים) שדיווחו על שינויים מאוריינטציה הומוסקסואלית להטרוסקסואלית שמחזיקים מעמד 5 שנים או יותר.
המחקר, שהיה בנוי על ראיונות טלפוניים, העריך מספר היבטים במשיכה החד-מינית, כאשר השנה שקדמה לראיון שימשה כבסיס השוואתי.
במטרה להתקבל למחקר בן 16 החודשים, 247 נשאלים מקוריים היו צריכים לענות של שני קריטריונים.
קרדיט ליוצר:phanlop88
ראשית, הם היו צריכים להיות בעלי משיכה הומוסקסואלית פרה-דומיננטית במשך שנים רבות, כולל השנה שקדמה לתחילת הטיפול (לפחות 60 בסקאלה של משיכה מינית, כאשר 0 הוא הטרוסקסואל בלעדי ו-100 הומוסקסואל בלעדי.)
שנית, אחרי הטיפול היה עליהם לחוות שינוי של לא פחות מ-10 נקודות, שהחזיקו מעמד לפחות 5 שנים, לכיוון הקצה ההטרוסקסואלי של סקאלת המשיכה המינית 1.
למרות שדוגמאות של שינוי “מלא” באוריינטציה לא היו נפוצות, מרבית המשתתפים אכן דיווחו על שינוי מאוריינטציה הומוסקסואלית פרה-דומיננטית או בלעדית לפני הטיפול לאוריינטציה הטרוסקסואלית פרה-דומיננטית או בלעדית בשנה האחרונה כתוצאה מתרפיה רפראטיבית.
נראה כי תוצאות אלו סותרות את הצהרות העמדות של ארגוני בריאות הנפש הגדולים בארצות הברית, אשר טוענים כי אין בסיס מדעי להאמין שפסיכותרפיה היא אפקטיבית בפנייה למשיכה חד-מינית. אולם ספיצר מדווח על ראיות של שינוי בשני המינים, למרות שמשתתפות נשים דיווחו על יותר שינוי באופן משמעותי מאשר משתתפים גברים.
הפרטים הסטטיסטיים והדמוגרפיים של הנשאלים כוללים כדלהלן:
- המחקר לא חיפש מדגם אקראי של קליינטים של טיפול רה-אוריינטציה; הסובייקטים שנבחרו היו מתנדבים.
- גיל ממוצע: גברים 42, נשים 44.
- מצב משפחתי בעת הראיון: 76% מהגברים היו נשואים כפי שהיו 47% מהנשאלות הנשים. 21% מהגברים ו-18% מהנשים היו נשואים לפני שהתחילו טיפול.
- 95% היו לבנים ו-76% היו בוגרי קולג’.
- 84% התגוררו בארצות הברית, יתר 16% חיו באירופה.
- 97% היו מרקע נוצרי, 3% היו יהודים, עם 93% מכריעים מתוך כל המשתתפים שהצהירו כי הדת היתה חשובה “מאוד” או “ביותר” בחייהם.
- 19% מהמשתתפים היו אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש או מנהלים של מרכזי תמיכה רוחניים (מיניסטריונים) של אקס-גייז.
- 41% דיווחו כי היו בחלק מהזמן שקדם לטיפול “הומוסקסואלים מוצהרים”. יותר משליש מהמשתתפים (גברים 37%, נשים 35%) דיווחו כי פעם אחת הם שקלו ברצינות התאבדות בשל מורת רוח מהמשיכות הבלתי רצויות שלהם.
- 78% דיברו בגלוי בעד מאמצים לשנות אוריינטציה הומוסקסואלית.
- רוב המגיבים (85% גברים, 70% נשים) לא מצאו כמספק רגשית את סגנון החיים ההומוסקסואלי. 79% משני המינים אמרו כי הומוסקסואליות מנוגדת לאמונות הדתיות שלהם, עם 67% מהגברים ו-35% מהנשים שהצהירו כי חיי גייז היוו מכשול לחפצם להינשא או להישאר נשואים.
- למרות שכל המשתתפים נמשכו מינית לבני המין הזהה, אחוז מסוים (גברים 13%, נשים 4%) מעולם לא חווה למעשה מין הומוסקסואלי בהסכמה. יותר גברים מגיבים (34%) מאשר נשים (2%) היו מעורבים במין הומוסקסואלי עם יותר מ-50 פרטנרים שונים במהלך חייהם. זאת ועוד, יותר גברים מאשר נשים (53% לעומת 33%) מעולם לא היו מעורבים במין הטרוסקסואלי בהסכמה לפני המאמץ הטיפולי.
- ד”ר ספיצר אמר כי המידע שנאסף הראה, כי בעקבות טיפול, רבים מהמשתתפים חוו עלייה בולטת גם בתכיפות של וגם בסיפוק מפעילות הטרוסקסואלית, בעוד שאלה (שנמצאים) במערכות יחסים של נישואין ציינו סיפוק רגשי גדול יותר בין בני/בנות זוגם לביניהם.
באשר לרה-אוריינטציה מוחלטת מהומוסקסואל להטרוסקסואל, רוב המגיבים ציינו כי הם עדיין מתמודדים מדי פעם עם משיכות בלתי רצויות – למעשה, רק 11% מהגברים ו-37% מהנשים דיווחו על שינוי מוחלט. למרות זאת מחקר זה, מסכם ספיצר, “מרחיק בברור מעבר למידע אנקדוטי ומציע ראיה כי טיפול רפראטיבי הוא מוצלח לעתים”.
ספיצר מכיר בקושי להעריך כמה גברים ונשים הומוסקסואלים באוכלוסייה הכללית יחפצו למעשה בטיפול רפראטיבי אם היו יודעים על הזמינות שלו; אנשים רבים, הוא מציין, ללא ספק שבעי רצון עם זהות הומוסקסואלית ואין להם כל לברר את זהותם האישית..
האם טיפול רה-אוריינטציה הוא מזיק? אשר למשתתפים במחקר שלנו, ספיצר מציין, לא היתה כל ראיה לנזק. “להפך”, הוא אומר, “הם דיווחו כי זה היה מועיל במגוון דרכים מעבר לעצם ברור האוריינטציה המינית עצמה”.
ומאחר שהמחקר שלו מצא תועלת ניכרת וללא נזק, אמר ספיצר, האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי צריך להפסיק ליישם סטנדרטים כפולים במסר שלו המניא מטיפול רה-אוריינטציה, בעודו מעודד באופן אקטיבי טיפול מחייב-גייז, לאישור ולגיבוש זהות הומוסקסואלית.
יתר על כן, ספיצר כתב במסקנתו, “אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש צריכים להפסיק את מגמתם להחרים טיפול השם לו למטרה את ברור האוריינטציה המינית.
האם טיפול רה-אוריינטציה נבחר רק על ידי מטופלים שמונעים על ידי רגשות אשמה – שהם, מה שידוע באופן פופולרי כ”הומופוביה”? להפך, מסיק ספיצר. למעשה, “היכולת לעשות בחירה כזאת צריכה להיחשב כבסיסית לאוטונומיה ולהגדרה העצמית של המתמודד.”.
פוסטים נוספים:
