מה עושים כשחבר מספר לך שיש לו נטיות הפוכות?
התכתבות אישית של הומוסקסואל מוצהר עם הפסיכולוג עופר מאורר. ד”ר עופר מאורר הינו פסיכולוג קליני ומנהל צוות המטפלים גיי פרנדלי ובעל אג’נדה פרו-גאה. הבאנו כאן את דבריו על מנת לשקף את הסימפטומים האחדתיים שכל מתמודד בעל נטייה הומוסקסואלית חווה גם הומוסקסואל מוצהר.
(פורסם בין היתר באתר המיועד לגייז)
מאז ששאולי בתל אביב יש בחייו רק מסיבות, סמים, כושר וסקס מזדמן. בהדרגה הבין שהוא מדוכא, בודד ומשועמם, ושנמאס לו ממסלול חייו. את הפסיכולוג עופר מאורר הוא שאל איך יוצאים מזה[1]
מאת עופר מאורר, פסיכולוג
עופר שלום,
אני בן 24, הומו מחוץ לארון, ואני כותב על משהו שמפריע לי כמה זמן. אני יודע שאין תשובה ברורה כי זה קשור יותר לאיך הדברים בתל אביב ובסצנה של ההומואים ולא לבעיה אישית שלי אבל אולי אני טועה. אני כל הזמן יוצא למסיבות ומועדונים, באופן די קבוע לאותן מסיבות באותם מקומות. אני הולך לחדר כושר 4 פעמים בשבוע לפחות, עבודה זמנית, מועדונים וז—-ם דרך אטרף או עם מישהו שאני מכיר במועדון – זה החיים שלי
from Stuart Miles
כל המצב הזה התחיל מאז שהגעתי לתל אביב (אני במקור מצפון הארץ) וזה לא מפסיק כבר בערך שלוש שנים. מאז שאני בתל אביב היו לי כמה התחלות של קשרים אבל שום דבר לא החזיק. אני מגיע למועדון בדרך כלל עם חברים שגם כן חזק בקטע של מועדונים ומוזיקה ואנחנו גם נדלקים לפני זה לפעמים (עולים על אקסטה) או מעשנים או שותים. זה לא שאני לא נהנה מזה, אני כן, אבל נראה לי שמשהו לא בסדר. לפני כמה זמן היה לי טריפ רע ומאז אני לא כל כך חוזר לעצמי. יש לי די פחד לקחת משהו שוב וכל הזמן יש לי הרגשה של ריקנות פנימית ודיכאון, כאילו משהו לא אותו דבר. הלכתי כמה פעמים מאז למועדונים אבל הכל נראה לי חסר טעם ושטחי. באותה פעם שהיה לי את הטריפ הרע בכיתי כאילו אין מחר ולא נרגעתי עם רעידות בכל הגוף והרגשה שהולך לקרות לי משהו רע מאוד.
משהו בסביבה שבה אני מסתובב נראה לי עושה לי לא טוב, למרות שאני יחסית אוהב את החברים שלי. הם אנשים כאלה שאצלם הכל זורם וסבבי כזה אבל יש גם די הרבה קנאה ולכלוכים וסכסוכים וכל מיני דברים כאלה, מי יוצא עם מי ודברים כאלה. לפעמים אני מרגיש שאין לי אף חבר בעיר הזאת וגם יש לי הרגשה של בדידות נוראית. אני מנסה למצוא בן זוג כדי להרגיש שיש לי מישהו שלי אבל זה לא הולך. לפעמים הכל נראה לי לא אמיתי ומזויף וכבר נמאס לי מהעיר הדפוקה הזאת ומהקהילה הדפוקה הזאת ומכל ההומואים. הבעיה היא שאני הומו ואני לא רואה את עצמי חוזר או עובר לשום מקום אחר. רע לי כאן מאוד ואני לא יודע מה לעשות. הוצאתי את כל הג’יפה שלי על הנייר. עכשיו תורך לומר מה אתה חושב.
תודה, שאולי.
שאולי שלום.
בין השורות של מכתבך הנוגע ללב אתה מתאר את המסלול שעברת מאז הגעתך לתל אביב, ולמעשה, את תהליך הקליטה שלך בחיי ה’קהילה ההומואית’ או ה’סצנה’ כלשונך. נדמה לי כי חלק מהקוראים יזדהו עם דבריך, שכן לא מעט הומואים המגיעים לטיפול פסיכולוגי (מסיבות כאלה או אחרות) מתארים קשיים דומים לשלך. מדבריך עולה כי הקליטה בתל אביב לא היתה לך קלה. אתה כותב כי הגעת מצפון הארץ, מקום שבו (בהנחה שאין המדובר בחיפה…), ניתן לשער שאין כמעט הומואים אשר חיים מחוץ לארון ואין כמעט אפשרויות למפגש או היכרות של הומואים אחרים.
ניתן לשער גם כי עם הגעתך אל העיר הגדולה, על מנת להרגיש ‘שווה’ ו’שייך’ היית צריך לשנות לא מעט מאורחות חייך ומהרגליך הישנים, שהיו מתאימים למקום שבו חיית. כך, כדי להרגיש חלק מהסצנה היית צריך ללמוד קודים חדשים של התנהגות, שפה, לבוש, ציפיות, הרגלי בילוי וכד’. נראה כי אימצת לך אורח חיים אורבני מסוים – סגנון חיים נהנתני הכולל בילויים מרובים במסיבות, שימוש בסמים מסוגים שונים, פיתוח הגוף וסקס מזדמן. על מנת לממן את סגנון החיים היקר הזה נכנסה לסדר היום שלך גם העבודה הזמנית, אשר מאפשרת, ככל הנראה, לחיות את הרגע וליהנות ממנו, אך לא מאפשרת קידום או התפתחות אישית. מערכות היחסים אשר יצרת, כך נראה, סובבות אף הן סביב אותו מכנה משותף צר: מסיבות, סמים, כושר וסקס.
ממכתבך עולה כי חיית את חייך כך די בכיף במשך שלוש השנים האחרונות ושדי נהנית ממצב העניינים. כך לפחות למראית עין. רקדת, חגגת, עישנת, בלעת כדורים, עשית סקס מזדמן ועבדת במכון הכושר, אך מבפנים, ככל הנראה, כרסמו רגשות אחרים. ייתכן שאלה געגועים לשאולי ה’ישן’, ייתכן שזוהי כמיהה לקשרים “אמיתיים” יותר עם אנשים אחרים… זה לא לגמרי ברור מה בדיוק פעפע שם בתוכך, אך הרמזים לכך שמשהו אינו כשורה היו שם ויכולת להרגיש אותם.
מתיאורך את מערכות היחסים עם חבריך עולה כי קרבה רגשית ואמון אינם מאפיינים קשרים אלה, שכן לדבריך יש ביניכם “די הרבה קנאה, לכלוכים וסכסוכים”. גם חוסר ההצלחה המתמשך במציאת בן זוג ולו גם לתקופה קצרה עשויים ללמד על קשייך בתחום הבינאישי. הסימנים לכך שמשהו אינו כשורה היו שם, וייתכן שגם הכאיבו לך, אך במקום לטפל בהם ולעשות בירור, נראה כי השתקת אותם עם סמים וטשטשת אותם באלכוהול. ייתכן שכך נהוג בסצנה, וכך עשית גם אתה.
ואז הגיע הטריפ הרע. עברת חוויית סמים קשה ומטלטלת, שהפגישה אותך פנים-אל-פנים, עין-מול-עין, עם המקומות הכי קשים שלך. פגשת את הדיכאון שלך שאותו השתקת בעזרת סמים ואלכוהול ופגשת גם חרדה משתקת. ככל הנראה, פגשת בטריפ הרע הזה, במפגש המכאיב הזה, חלקים של עצמך, שאיתם לא היה לך הרצון או הכוח להתמודד בחיי היומיום. אחרי שראית את מה שראית, אחרי שפגשת את מה שפגשת, חייך כבר לא נראו אותו דבר.
חבריך, שבעבר היו ‘מגניבים’, נראים לך כיום שטחיים ומזויפים. המועדונים, שבעבר דמו לאזורי ציד עתירי פוטנציאל, נראים לך כמקומות מלאי ניכור ובדידות, וכן הלאה וכן הלאה. נראה כי אתה חווה התפכחות קשה מהאופן בו תפשת את העולם במשך שלוש השנים שלך בעיר הגדולה, וההתפכחות הזאת מכאיבה לך מאוד. אני קורא את דבריך ויכול ממש לשמוע אותך כועס על כולם שהונו אותך, הוליכו אותך שולל – “הכל נראה לי לא אמיתי ומזויף וכבר נמאס לי מהעיר הדפוקה הזאת ומהקהילה הדפוקה הזאת ומכל ההומואים”. ייתכן, שאולי, שאחרי השבר, הכאב והכעס, יבוא גם מקומם של ההשלמה עם העבר והשינוי של ההווה.
לגבי השינוי של הזהות המינית, אותה יציאה ממעגל המסיבות-סמים-כושר-סקס, אין מפתח קסמים אשר מתאים לכל אחד. אינספור אנשים בתל אביב מוצאים איש איש לעצמו את דרכו שלו למנן ולחוות את ה’סצנה’. יש כאלה אשר יוצאים הרבה אך לא עושים סמים, יש כאלה אשר עושים הרבה סקס אך לא הולכים למסיבות – כל אחד מוצא את האיזון המתאים לו[2]. אף אתה, כך נדמה לי, עומד לפני ברירה ובדיקה של מה מתאים לך ובאיזה מינון. אך בל נטעה – התפריט במסעדה הזאת שנקראת ‘החיים’ מציע מנות רבות, מסעירות ומגוונות יותר מאשר הקומבינציה מסיבות-סמים-כושר-סקס. או במילים אחרות – יש חיים מעבר לסצנה. האפשרויות רבות ומגוונות – לימודים, חוגים, קריירה, התנדבות הן רק כמה דוגמאות חיוביות הממלאות תפקיד חשוב בחייהם של לא מעט אנשים. גם כאלה שלפעמים תפגוש על רחבת הריקודים בטי.אל.וי.
נדמה לי, שאולי, שפעמון האזהרה שצלצל לך בעת ה’טריפ הרע’ העיר אותך משנתך והודיע לך שהמיטה בה אתה ישן בוערת. עכשיו, לפניך המשימה של לבנות לעצמך מיטה חדשה. לעתים, אנשים אשר חווים תחושות קשות של דיכאון או חרדה, תחושות מכאיבות של חוסר טעם וייאוש, נעזרים בטיפול על מנת להביא לשינוי בחייהם. הייתי ממליץ לך, שאולי, לשקול את האופציה של טיפול פסיכולוגי על מנת לעזור לך להתמודד עם השאלות שעל הפרק. שם תוכל לעשות קצת סדר בבלגאן, לברר לעצמך מה מתאים לך ועם מי, וכל זאת בסביבה תומכת ובטוחה.
[1] פורסם באתר המיועד לגייז ב-27/8/2004.
[2] כפי שייצגו במאמרים אחרים באתר גם כאן ניתן להבחין בדפוס התנהגות פתולוגי. הפסיכולוג אשר משיב לשאולי, מבחין בדפוס הזה, אך כאדם בעל אג’נדה פרו-גאה הוא מוגבל לפתרון בטריטוריה התל אביבית בלבד, כלומר לא בלי ה’סצנה’ אבל עם מינון. לא בכדי כותב הפסיכולוג, “לפניך המשימה של לבנות לעצמך מיטה חדשה”. רצונו לומר, אין הוא שולל את הקהיית החושים, שכן לפי השקפת עולמו לא ניתן להימלט ממנה או לברר מה מסתתר בעומקה אלא אך ורק “למנן” אותה
פוסטים נוספים:
