נופל וקם, נופל וקם
שלום. במהלך ההתמודדות והתהליך שאנחנו עוברים, יש הרבה מקרים שבהם נדמה לנו שאנחנו חוזרים אחורה, לנקודה שכבר היינו בה פעם (ולעיתים קרובות זה מדכא, כי זה גורם לנו לחשוב ‘מה, עוד לא התגברתי על זה? כמה זמן אני צריך לסחוב את הנושא/נקודה הזו איתי ולהתמודד איתה?’). השבוע היה לי מקרה כזה. שוב ראיתי שאני עדיין צריך להתמודד ולטפל בדבר שכבר עסקתי בו, ואפילו כתבתי לכם עליו. העובדה הזו גרמה לי לחשוב שמותר לי לחזור על נושאים שכבר עסקתי בהם בעבר בכתיבה שלי, מה שהקל עליי במציאת נושא לכתיבה, דבר שהתקשתי בו באחרונה, ולכן לא כתבתי (כמעט). כיוון שכבר הזכרתי את זה אני רוצה להתנצל על כך שלא כתבתי ברציפות בזמן האחרון. אני קורא את התגובות שחלקכם כותבים לי ואני יודע שהבלוג הזה חשוב לכם. אני יודע שהוא עוזר ומעודד קוראים רבים מאוד, וזה מאוד מצער אותי כשאני לא כותב וגורם לי להרגיש מאוד לא נעים כלפיכם. אני מרגיש שיש לי אחריות, ואני שמח ומודה לאל על כל עזרה, קטנה ככל שתהיה, שאני יכול לעזור לכם, אחיי להתמודדות. שוב סליחה, אני מקווה שכעת הפוסטים יבואו בתדירות סבירה יותר.
Stuart Miles – credit
בכל אופן, חבר שלי, שיודע על ההתמודדות בנטיות הפוכות, העיר לי בזמן שעמדנו בתחנת אוטובוס שאני אפסיק להסתכל על מישהו שעמד שם. האמת היא שבכלל לא הסתכלתי עליו, אלא על אוטובוס שהיה ברקע מאחוריו וניסיתי לראות את המספר שלו, ולכן אמרתי לו ‘צא מהסרטים שלך’. הוא לא כ”כ הבין מה אני רוצה. רק אחרי כמה דקות הוא הבין שאני חשבתי שהוא מעיר לי על זה שאני מסתכל על בחור כלשהו בצורה מינית, ואמר לי שהוא בסך הכל התכוון שזה לא יפה לנעוץ מבטים (דבר שלמרבה האירוניה דווקא אני אומר לו בכל מיני הזדמנויות). כשזה קרה, פתאום הבנתי שבמח שלי אני תמיד מסתכל על עצמי כבחור שנמשך לגברים. זה הדימוי שלי בעיני עצמי, ככה אני מזהה את עצמי. הוא בכלל לא רואה אותי ככה. הוא רואה אותי כבחור נורמלי, רק עם איזו בעיה. אני, לעומת זאת, רואה את זה כתווית, רואה את זה כמגדיר אותי. זה דבר רע מאוד. איך אני יכול להשתנות באמת, לצאת מזה לחלוטין, כשכל הזמן אני מתייג את עצמי בתור הבחור שנמשך לגברים? אני פשוט שם לעצמי מקלות בגלגלים. כדי להתקדם אני חייב לשנות את צורת החשיבה שלי. עליי לראות בעצמי בחור נורמלי, בחור ככל הבחורים, גבר. עם בעיה, עם נסיון. אני לא טוען שכדאי להתעלם מהמציאות ולא לטפל ולהתמודד עם המצב, ממש לא. אני צריך להתמודד עם הקושי שלי, רק בלי לשים על עצמי תווית. זה מדהים אותי איך הוא יכול לראות אותי כבחור נורמלי לחלוטין, ואני תקוע בתוך התפיסה שאני ההוא עם הנטיות ההפוכות. אפילו היום, כשהמצב שלי ב”ה טוב, ואני מתמודד עם המשיכה היטב, אני ממשיך לחשוב כך. אני יכול לבלות הרבה זמן בלי להרגיש משיכה כלפי אף בחור, ועדיין המחשבה הזו, שאני הבחור עם הנטיות ההפוכות, רודפת אותי. את זה אני חייב לשנות. אני צריך להזכיר לעצמי, ולחזור על זה, שאני בחור רגיל, שהנטיות ההפוכות לא מגדירות אותי. שאני גבר ככל הגברים.
חלקכם אולי אומרים לעצמכם עכשיו ‘נו, בסדר, אז קשה לו להוציא מהראש את התווית הזו, אז מה?’ התשובה היא שזה לא רק עניין של הגדרה. הנושא הזה חשוב כיוון שהתהליך שאנחנו נדרשים לעבור כשאנחנו מחליטים להתמודד עם הנטיות ההפוכות הוא, לפי דעתי, לא רק בתת-מודע, בפציעות הרגשיות מהילדות וכדו’. זה נכון שאלה עניינים שלפחות בחלק מסוגי הטיפול מתמודדים עמם (אני כותב כדי לצאת ידי כל הדעות כי אני לא ממש מבין בסוגי הטיפולים השונים), אבל אני לא חושב שזה הכל. חלק מזה תמיד יהיה קשור למציאות בשטח. כמו שאדם לא יכול להתגבר על הנטיות ההפוכות כשהוא ממשיך להסתכל על תמונות אסורות או ח”ו, לעשות מעשים אסורים, ככה אדם גם לא יכול להתגבר על נטיות הפוכות באופן מוחלט כשהוא מתייחס לזה כחלק מהותי ממנו. הבעיה היא כפולה: א. זה מאפשר לנו להקל על עצמנו. אנחנו אומרים לעצמנו ‘טוב, נו, זה חלק ממני, אני לא יכול להתגבר על זה כרגע’, וככה אנחנו נמשכים ונשאבים חזרה פנימה, לתוך כל הבלאגן והדברים שלאחר מעשה מגעילים אותנו. ב. זה משפיע על ההתייחסות שלנו לאיך שאנחנו מתנהגים. אני לא יודע אם אתם מודעים לזה, אבל המציאות היא שיש דברים מסוימים שיכול להיות מאוד שאתם מפרשים אותם כחלק מהמשיכה לגברים שלמעשה הם נורמליים לחלוטין. יש דברים מסוימים שכל גבר, גם הטרוסקסואלי, עושה או חושב, והוא עדיין ייחשב בחור סטנדרטי, הטרוסקסואלי. הבעיה היא שכשאנחנו תפוסים במחשבה הזו שאנחנו מוגדרים על ידי המשיכה שלנו לגברים, הרבה יותר קשה לנו להבין כמה התקדמנו בכיוון השני, כי יש הרבה דברים שאנחנו שמים ברשימת ההתנהגויות של המשיכה לגברים ולא ברשימה השנייה. זה מעכב את ההתקדמות שלנו. אני אתן לכם דוגמה שעולה לי לראש – בן אדם יגיד (או במקרה שלנו יחשוב, כי הוא לא יעיז לומר את זה) שפלוני נראה טוב, אפילו אעיז ואומר – יפה. אם תסתכלו מסביב תשימו לב שמדי פעם אתם תוכלו לשמוע אנשים, גברים הטרוסקסואליים ליתר דיוק, שאומרים את זה. זה בסדר, זה טבעי וזה ממש לא אומר שהם נמשכים לגברים. אבל אם מישהו עם היסטוריה של משיכה לגברים יחשוב את זה, הוא מיד יקפוץ למסקנה שהוא עדיין שקוע עמוק בתוך המשיכה והוא בחיים לא יצא מזה. תסלחו לי על הדיבור הישיר, אבל זה ממש שטויות. ולא רק זה, זה גם פוגע בנו, וחבל. לכן זה חשוב לי לשנות את הגישה הזו, את צורת ההתבוננות והתייחסות הזו. חשוב לי לראות בעצמי, כמו שפעם שמעתי מישהו מגדיר את זה – בחור הטרוסקסואלי עם התמודדות של נטיות הפוכות.
בצידי הדברים: בדרך כלל אני לא אוהב לדבר על עניינים דתיים, כי בניגוד לחוויה, שהיא די דומה אצל כולם, מידת הדתיות, אם בכלל, משתנה בין האנשים השונים, אבל החלטתי לחרוג ממנהגי, כיוון שזה רק בקצרה בסוף הפוסט ולא כנושא המרכזי. שמעתי השבת שני דברים שמאוד הדהדו אצלי ורציתי להעביר לכם, שתחשבו על זה:
לפעמים קשה לנו, ואנחנו נכנסים לדיכאון. אנחנו חושבים שאין אף אחד בעולם שאכפת לו מאיתנו, שאנחנו בודדים לחלוטין, עזובים וגלמודים. אני זוכר את ההרגשה הזו, היא כ”כ קשה. רעיון קטן שאולי יעודד אתכם במצב כזה: אנחנו כאן כי הקב”ה חושב עלינו. אף אחד ושום דבר לא נמצא בעולם הזה בלי שהקב”ה חושב עליו, רוצה בו, ואם אנחנו כאן – עצם קיומנו מוכיח שגם אם אנחנו לא רואים את זה עדיין הקב”ה אוהב אותנו, הקב”ה רוצה אותנו וחושב עלינו. כי בלי זה, פשוט לא היינו קיימים. הרבה פעמים שמעתי “ה’ אוהב אותך”, אבל לא ממש הבנתי את זה. עכשיו אני פתאום מבין – נכון, ה’ אוהב אותי, אחרת לא הייתי פה.
נקודה נוספת. שמעתי השבת שהמילה נסיון מקורה במילה נס, כמו “נס להתנוסס”, היינו דגל. ההתמודדות הזאת היא בעצם כלי כדי להוציא לאור את הכוחות הטמונים בנו. תעצרו לרגע ותחשבו כמה דברים חדשים קיבלתם מבחוץ, אבל יותר מזה – גיליתם בתוככם – מאז שהחלטתם שאתם רוצים להתמודד בנושא הזה, שאתם רוצים להתמודד עם המשיכה העזה הזו. וזה לא משנה אם אתם בהתמודדות הזו כבר שנה או שרק שבוע שעבר גיליתם שבכלל יש אפשרות לצאת מזה. אין לי ספק שבזמן שמאז גיליתם על עצמכם דברים חדשים. מצאתם בתוככם כוחות חדשים, או ליתר דיוק כוחות שתמיד היו בכם אבל מעולם לא הבאתם לידי מימוש. תחשבו על זה.
עד הפעם הבאה, שתהיה לכם התמודדות מוצלחת… ממני, אריאל.
פוסטים נוספים:
