היהפוך הומו לסטרייט? מחקרים אומרים “כן”
מאת : לינדה איימס ניקולוסי
קרדיט:renjith krishnan
בסימפוזיון שאירח האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי, נדונה הסרה אפשרית של מספר קטגוריות של מחלת נפש המוכרות מזה זמן רב – מהמהדורה הממשמשת ובאה של המדריך הפסיכיאטרי של הפרעות נפש. הסימפוזיון נערך בסאן פרנסיסקו, ביום שני, 19 במאי, 2003.
בין יתר מחלות הנפש שנדונו בסימפוזיון בוועידה השנתית של APA היו כל הפאראפיליות[1] – אשר כוללות פדופיליה, אקסהיביציוניזם[2], פטישיזם, טרנסווסטיזם, מציצנות (וואייריזם) וסדו-מזוכיזם. כמו כן נדונו הפרעת זהות מינית, מצב בו איש/ה חש/ה אי נוחות מתמדת עם מינו/ה הביולוגי. אקטיביסטים הומוסקסואלים טענו מזמן כי הפרעת זהות מינית אינה צריכה להיחשב אנורמלית, באשר, הם אומרים, בדרך כלל זהו ביטוי לפְּרֶה-הומוסקסואליות בריאה.
ד”ר רוברט ספיצר ( Spitzer ) הגיב לסימפוזיון כמשתתף, ממליץ שהפאראפיליות והפרעת הזהות המינית יישמרו במדריך הפסיכיאטרי.
הפסיכיאטר צ’ארלס מוסר ( Moser ) מהמכון ללימודים מתקדמים של מיניות האדם בסאן פרנסיסקו, ומחברת-שותפה פגי קליינפלאץ ( Kleinplatz ) מאוניברסיטת אוטווה, חלקו על דעתו והציגו עבודה שכותרתה ” DSM-IV-TR[3] והפאראפיליות: טיעון להסרה”. הם טענו כי אנשים שההתעניינות המינית שלהם אינה טיפוסית, אסורה תרבותית, או מוקעת מבחינה דתית – אינם צריכים, מסיבות אלו, להיות חולי נפש מתויגים.
ראשית, הם אומרים, חברות שונות יוצרות סטיגמה להתנהגויות מיניות שונות. יתר על כן, המחקר הנוכחי אינו יכול להבדיל את האנשים עם הפאראפיליות מ”נורמופילים” (המונח שהמחברים משתמשים בו עבור אנשים בעלי עניין מיני קונבנציונלי), כך שאין סיבה לאבחן פאראפילים לא כקבוצה מובחנת ולא כקבוצה שאינה בריאה מבחינה פסיכולוגית.
מלבד זאת, מוסר וקליינפלאץ מוסיפים, לפסיכיאטריה אין כל קו התחלה, מודל תיאורטי של מה למעשה מרכיב מיניות נורמלית ובריאה, שאליו ניתן להשוות אנשים שהעניין המיני שלהם מושך אותם לילדים או לסדיזם/מזוכיזם.
מוקדם יותר, בגיליון דצמבר 2002 של כתב עת יוקרתי, ה- Archives of Sexual Behavior(מילולית: ארכיבים של התנהגות מינית), ביחד עם מספר מומחי בריאות נפש חשובים אחרים – טען מוסר לטובת דה-פתולוגיזציה של פדופיליה. חלק מהפרשנים שכתבו באותו גיליון אמרו כי יש ראיה קלושה או שאין כל ראיה שיחסי מין עם מבוגרים מזיקים לקטינים.
מומחה לבריאות נפש אחר טען כי אל לה לחברה להפלות מבוגרים שנמשכים לילדים – בציינו שסופרים אהובים רבים ודמויות ציבוריות לאורך ההיסטוריה היו אינדיבידואלים בעלי תפקוד ברמה גבוהה, שיכולים למעשה להיות מסווגים כפדופילים.
“כל עניין מיני”, הסיק מוסר בפרשנותו ב”ארכיבים”, “יכול להיות בריא ומשביח-חיים”.
המתודה הפסיכיאטרית להגדרת “מחלת נפש” – שונתה
מוסר וקליינפלאץ מציינים כי בעבר סיווג ה- APA מצב כמחלת נפש בהתבסס על המקורות הפסיכולוגיים, הרגשיים או ההתפתחותיים שלו, ביחד עם המניעים האל-מודעים, שהביאו לפיתוח תיאוריה כמי שגרמו למצב.
אולם במהלך שלושת העשורים האחרונים, הפסיכיאטריה התרחקה מהישענות על תיאוריות סיבתיות – תיאוריות אשר באופייניות לא ניתן לאמת – ובמקום זאת חיפשה ראיות שניתן להוכיחן באופן אמפירי וישיר; לא של המקורות הפתולוגיים של המצב, אלא של ההשפעה המשתקת שלו בהווה. ללא ראיה כזאת למצוקה ומוגבלות בולטות, בדרך כלל אין מצב נחשב כהפרעה נפשית.
אנשים “בעלי עניינים מיניים בלתי רגילים”, מוסר וקליינפלאץ מציינים, הם אולי בעצם די מאושרים ובעלי יכולת הסתגלותית טובה.
ואולם, תיוג המצב שלהם על ידי ה- APA כ”פתולוגי” מתדלק אפליה חברתית נגדם, מוסר וקליינפלאץ מזהירים, אשר יכולה להוביל למצוקה ואפליה שמזיקות פסיכולוגית.
זאת ועוד, הם אומרים, מאחר של- APA אין כל תפישה של מה “מיניות בריאה” או אפילו “אישיות בריאה” בעצם מחייבות, אם כן כיצד הפסיכיאטריה יכולה לשאוף להגדיר מיניות “בלתי בריאה”? ומאחר שאנשים רבים בעלי התנהגויות בלתי רגילות אלו אינם “מצוקתיים” או “מוגבלים” בשל העניינים המיניים שלהם, כיצד יכול ה- APA להצדיק את המשך הפתולוגיזציה שלהם?
“אנשים בעלי עניין מיני פאראפילי סובלים כפי שהומוסקסואלים סבלו לפני החלטת 1973”
“הסיטואציה של הפאראפיליות כיום”, מוסר וקליינפלאץ מסיקים, “מקבילה לזו של ההומוסקסואליות בשנות השבעים המוקדמות של המאה העשרים”.
בעקבות הצגת העבודה בסימפוזיון, ד”ר רוברט ספיצר הגיב בהגנה המבוססת על תפישת חוק הטבע, כפי שכוננה על ידי אבולוציה (בריאה). ספיצר הוא מחברו של מחקר על שינוי אוריינטציה מינית, אותו הציג בכנס האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי ב-2001.
“ד”ר מוסר טועה”, ספיצר אמר, “כאשר הוא טוען כי אין כל בסיס מדעי להבדלת הפאראפיליות מהתנהגויות מיניות נפוצות יותר. בכל התרבויות, כאשר ילדים הופכים למתבגרים, הם מפתחים עניין בהתנהגות מינית. כך עוצבנו – בין אם אתה מאמין שהעיצוב הזה הוא העבודה של א-לוהים, או על ידי אבולוציה דרך ברירה טבעית. עיצוב זה הוא בבירור על מנת לסייע להתקשרות זוגית ולהתנהגות מינית בין-אישית.
“הפאראפיליות, כאשר הן חריפות, הן פוגמות בהתנהגות מינית בין-אישית”, ספיצר המשיך. “התנהגות מינית שמסייעת להתקשרות אוהבת בין אנשים היא נורמלית – וזו אשר פוגמת היא אנורמלית, ואינה אך ורק ווריאציה בלתי טיפוסית. מה שנצרך הוא מחקר נוסף על הטיפול בפאראפיליות, במיוחד פדופיליה. הסרתן מ- DSM-V תהיה הסוף של המחקר הכל כך נצרך הזה”.
“מחקר נוסף” לא יספק תשובות נוספות.
“מה שנצרך הוא אינו מחקר נוסף”, טען מנגד ג’וזף ניקולוסי ( Nicolosi ) מ- NARTH בתגובה לדיווחים המתארים את הסימפוזיון. “מה שהפסיכולוגיה באמת צריכה לטובת קידומה הוא לא מחקר נוסף, אלא השקפת עולם מדויקת יותר. השקפת עולם זו חייבת לקחת בחשבון את העיצוב של הבורא שלנו, עיצוב שבאופן בלתי נמנע כרוך בהתאמה מגדרית.
“ואנו חייבים להסכים”, ניקולוסי הוסיף, “על אותם דברים שמחזקים את כבוד האדם באופן אמיתי. זו אמת מידה לכמה נמוך המוסד הפסיכיאטרי שקע, שהוא אפילו דן ברעיון שפדופיליה, טרנסווסטיזם וסדו-מזוכיזם כלל יכולים להיות ביטויים של שגשוג אנושי אמיתי”.
הפסיכואנליטיקאית ג’והנה טאבין ( Tabin ), Ph.D. , מהוועדה המדעית המייעצת של NARTH , הגיבה גם היא על הסימפוזיון של ה- APA . “אם גוברים הטיעונים שניתנו להתעלמות מבעיות פסיכולוגיות אלו, אז על ניסיונות אובדניים להיחשב נורמליים כאשר מבצעיהם חושקים בהם. ומה לגבי הסוציופת, אשר – בהיותו ללא מצפון – מרגיש די שבע רצון מעצמו?”
“‘היגיון פשוט’ לא שגרתי”, ד”ר טאבין הוסיפה, “בוודאי יתבע שוב את מקומו – אך בינתיים מקצועות בריאות הנפש מכזיבים אינדיבידואלים סובלים רבים על ידי אימוץ נוקשה של נכונות פוליטית כמדריך למתי אנשים צריכים עזרה.
“והדבר העצוב ביותר אודות האקלים הנוכחי”, היא הוסיפה, “הוא שאנשים שמבקשים עזרה מפני שאינם שלמים עם דחפים הומוסקסואליים, כרגע מנועים לעתים קרובות מלקבל אותה”.
סימוכין
1. Moser, Charles and Peggy J. Kleinplatz, “DSM-IV-TR and the Paraphilias: An Argument for Removal,” paper presented at the American Psychiatric Association annual conference, San Francisco, California, May 19, 2003.
2. Special Section: Pedophilia: Concepts and Controversy, Archives of Sexual Behavior, vol. 31, no. 6, December 2002, pp. 465-510.
[1] משיכות שיש בהן הפרעות תפקודיות, שסוטות מן הנורמלי
[2] התערטלות לעיני הזולת, בייחוד חשיפת איברי מין
[3] מהדורה מתוקנת מוצעת של המדריך הפסיכיאטרי הנוכחי (מהדורה רביעית)
פוסטים נוספים:
