על סף התהום: הומואים דתיים לגאווה אמיתית
“רציתי להיות כמו כולם, להקים משפחה ולהמשיך לשמור תורה ומצוות. אבל המשיכה לגברים נראתה לי טבעית וכל שגרת יומי הייתה סביבה. אחרי טיפול הבנתי שהמשיכה אינה הבעיה האמיתית אלא רק הסימפטום. היום אני נמשך לנשים, ובמיוחד לאשתי”.
יוחאי
פורסם: 24.06.09, 10:54
A young man talks about his problems to his psychologist
את המשיכה המינית לגברים נשאתי בתוכי מגיל צעיר, אך בכל שנותיי הראשונות פשוט הדחקתי אותה, הסברתי לעצמי שאני בסדר. גם העובדה שנשים כלל לא מעניינות אותי לא גרמה לי להכיר באמת המרה. בערך בגיל שמונה עשרה האסימון ירד, התחלתי להבין שאם אלו הרגשות שלי, ואלו גם המעשים שלי, זה אומר רק דבר אחד – שאני נמשך מינית לגברים.
בהתחלה הייתי בהלם, לא ידעתי מה לעשות, הרגשתי שאני לבד בעולם עם הבעיה שלי, ושאסור לי לספר עליה לאף אחד. לא רציתי במשיכה לגברים, רציתי להיות כמו כולם. רציתי לחיות חיים רגילים, רציתי להתחתן, להקים משפחה ולהמשיך ולשמור את התורה והמצוות אותם אהבתי. מצד שני, המשיכה לגברים נראתה לי כל כך טבעית ואמיתית. קשר רומנטי עם גבר היה נראה לי כל כך קורץ, כפסגת האושר. אך בפועל, המשיכה הזאת רק פגעה בי. ככל שמימשתי אותה, ככל שניסיתי לבוא על סיפוקי המיני, כך התגברה הנטייה. הפכתי לאובססיבי לחום ולמגע, נהייתי מכור לחיבוק של גבר, ראיתי כיצד אני מוכר את עצמי תמורת הרגשה חולפת, למען תשוקה שלעולם לא תבוא על סיפוקה. כל שגרת יומי סבבה סביב הנטייה, כל הזמן בלשתי וחיפשתי, הרבה גברים, בהם נתקלתי, גרמו לי גירויים ולפנטזיות, ולא הצלחתי להתרכז בשום דבר אחר. לא יכולתי עם הנטייה הזו, אך גם לא יכולתי בלעדיה.
הגעתי לפסיכולוג, והוא אמר לי שאני צריך לחשוב על נשים, ולעשות איתם כל מיני דברים אסורים. הרגשתי שאני מכריח את עצמי, והמחשבה שכך אבלה את שארית חיי רק דיכאה אותי יותר. התחלתי להתרחק מהסביבה, בקושי דיברתי, בקושי אכלתי, היה לי כל כך רע, חשבתי שהקב”ה כבר לא רוצה אותי יותר.
עזבתי את הפסיכולוג, חשבתי שאם אתחתן הכל יעבור, ושהמשיכה הזאת תיעלם. יצאתי עם הרבה בנות, אך לא הצלחתי ליצור קשר עם אף אחת מהן. השנים חלפו והמשיכה גברה, והדבר החל לייאש אותי. חשבתי לעזוב את הכל, ורציתי לשים קץ לחיי.
נקודת המפנה בחיי חלה כאשר הגעתי ל”עצת נפש”, שם מצאתי מקום תומך ואוהב. בסדנא של “עצת נפש”, מסע , פגשתי לראשונה מתמודדים כמוני, ופתאום כבר לא הייתי לבד בעולם. גיליתי גישה חדשה ובריאה לבעיה שלי, הבנתי שאני לא חולה ולא סוטה, שאני רק מבקש קצת חום ואהבה אשר מעולם לא היו לי, ושיש דרכים נכונות ובריאות למלא צורך זה. גיליתי שכאשר אני מרגיש טוב עם עצמי, אז אני בכלל לא נמשך לגברים. הבנתי שהמשיכה המינית אינה הבעיה האמיתית שלי, היא רק הסימפטום.
כולנו יצאנו מהסדנא בהרגשה מרוממת, בתחושה של חופש, שמחה ושחרור. המשכתי להיפגש בקבוצת תמיכה עם שאר החברים מהסדנא. עברנו ביחד תהליכים, ונהיינו למשפחה תומכת ומקדמת.
את השינוי האמיתי עברתי אצל המטפל, פסיכולוג קליני אליו הופניתי ע”י “עצת נפש”. התחלתי לחזור לעצמי, אל האני האמיתי שלי. למדתי לחיות נכון, ליצור קשרים בריאים וטובים. גיליתי שהגבריות והשלמות שלי נמצאות בתוכי, ושאיני צריך לשאוב אותה ממקורות זרים. בניתי מחדש את הקשר שלי עם עצמי, עם הוריי, אחיי וחברי. לבסוף מצאתי גם את הנסיכה שלי, שהפכה להיות אישתי.
היום כל זה מאחוריי, אני כבר לא נמשך לגברים כלל. גם גברים אליהם נמשכתי בעבר, כיום לא מרגשים אותי. אני נמשך לנשים, ובמיוחד לאשתי. אני חי חיים טובים ומאושרים, אני שמח, וטוב לי במקום בו אני נמצא. כיף לי לקום בבוקר ולראות את אשתי האהובה ואת ילדיי החמודים לצידי. אני מרגיש שהשינוי שעברתי הוא לא חיצוני, הוא אמיתי, עמוק וטהור. ואני מודה על כך בכל יום ויום.
כתב ynet נפגש עם הכותב, ששמו שמור במערכת
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3736215,00.html
פוסטים נוספים:
