מגיל קטן הורגלנו לכך שאנו מקבלים תשומת לב, יחס חם או אהבה, רק כאשר אנחנו מתאימים את עצמנו למצופה מאיתנו. כיון שילד זקוק לאהבה מצד הוריו באופן טבעי, הוא נאלץ להתפשר ולוותר על האותנטיות שלו על מנת לזכות באהבה נכספת זו. בתחילה הוא מוותר רק להוריו, אך לאחר מכן הדבר הופך להרגל והוא מנסה לרַצות את כולם על מנת לקבל מהם אהבה וחיבה.

הרגל זה אינו חולף עם הילדות, אלא גדל יחד עם הילד והופך להיות חלק בלתי נפרד ממנו. כמבוגר, הוא ימצא את עצמו במהלך השנים נזקק שוב ושוב לאישורם של הסובבים אותו, ורודף אחר ביקורות טובות מאחרים לצורך הגדרתו העצמית כ”אהוב” וכ”טוב”. עם הזמן, הוא יהפוך לתלוי באחרים במידה כה רבה, עד שכוחו יעבור מידיו לידי אותם האחרים, והוא יישאב פנימה למעגל של רדיפה אחר פידבקים סביבתיים. השאלה, שתנחה אותו בכל מעשיו ולא תרפה ממנו, תהיה: “מה עלי לעשות, או מי אני צריך להיות כדי שיאהבו אותי, או כדי שיעריכו אותי?”.

למרות שאותם ילדים כבר הפכו למבוגרים, והם אינם זקוקים לאהבה מצד הוריהם או סביבתם כחלק ממנגנון ההישרדות, הם עדיין מוותרים על האותנטיות ועל האמת שלהם, כדי לקבל מגורם חיצוני את מה שלמעשה קיים בתוכם בשפע, אך במצב פוטנציאלי המחכה למימושו.

יש העושים מעשים חוזרים ונשנים כדי לקבל הערכה או אהבה, וכנגדם יש העושים מעשים של “דווקא” ו”אנטי” כדי לקבל תשומת לב. המשותף לכולם הוא, שהם עדיין מנסים להרגיש חשובים  ואהובים באמצעות אנשים אחרים.

הפתרון הטוב ביותר לסוגיה המרכזית הזו היא: אהבה עצמית. אהבה עצמית טהורה ואמיתית, ולא כזו המגיעה מתסביך נחיתות.

אהבה עצמית איננה ניסיון לשבח את עצמך בכל הזדמנות ולספר עד כמה אתה גדול, מוצלח וכו’, אלא היא יצירת תחושה פנימית משמעותית, שבאמצעותה אתה מרגיש אהוב מעצם היותך מי שאתה.

הדרך הנכונה ביותר להגיע למפגש עם האחר, היא מתוך אהבה עצמית. להגיע למפגש בצורה אמיתית ואוטנטית ע”י חשיפת העוצמה הפנימית המצויה בך.

כדי לבנות את האהבה העצמית שלך, עליך ללמד את עצמך להפסיק לחפש אחר אישורים ואחר הגדרתך העצמית, אצל הסובב. עליך ללמד את עצמך לקבל את האחר כפי שהוא, ולשם כך, ממילא, עליך גם ללמוד לקבל את עצמך כפי שאתה. למד את עצמך לא לצפות שאחרים ייכנסו ל”משבצת” שלך, ולמד את עצמך  להפסיק להתאים את עצמך ל”משבצת” של מישהו אחר.

כשתתמלא אהבה עצמית, לא תיפַּגע כל כך מהר מאנשים אחרים, ולאחרים יהיה מאוד קשה, עד בלתי אפשרי, לפגוע בך. מראש, לא תרגיש פגוע ולא תאלץ לחפש גורם חיצוני שיאחה אותך, אלא תרגיש שאתה כבר מאוחה.

אהבה עצמית, אין פירושה שעליך לזלזל במישהו או להתייחס אליו בחוסר כבוד. להיפך, הכבוד הכי גדול שאתה יכול לתת לאדם זה להיות אמיתי כלפיו, להתייחס אליו בחמלה ומתוך אהבה, אך לשם כך עליך לקבל את עצמך – אהוב את עצמך כדי שתוכל לאהוב את האחר. כשאתה מתבקש לעשות דברים מול הסביבה שלך, עשה אותם בצורה עניינית ולא מתוך חיפוש אחר פידבק חיובי מהאחר. היזהר מניסיונות חוזרים לנסות לזכות באהדה על ידי השתלבות יתר.

אהבה עצמית מתחילה בכך ש”קודם כל אני אוהב את עצמי”. אהבה עצמית זו אינה תלויה באף גורם חיצוני ואיננה צריכה אישור, אלא היא נמצאת אצל האדם כ”טאבו” מוחלט.

שינוי גישה

חשוב לי לציין שאיננו מדברים על שינוי עצמי כתנאי המאפשר את האהבה העצמית. חוסר באהבה עצמית, אין פירושו שיש בנו משהו ‘לא בסדר’ או שגוי, שרק אם נשנה אותו נוכל לאהוב את עצמנו. אנחנו מצוינים בדיוק כפי  שאנחנו, אלא שקיימים בתוכנו רבדים שעלינו לגלותם ולראותם. אנו נקראים ע”י הקול הפנימי שלנו לגלות מנגנונים המפריעים לנו לאהוב

מידע בנושא זהות וגיל ההתבגרות: